החלטה בתיק ע"מ 2325/12

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו השתתפות ביידוי אבנים במספר רב של הזדמנויות החל מנובמבר 2011 ועד כחודשיים טרם מעצרו. בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה לאחר שנמצאו מספר קשיים ראייתיים. יחד עם זאת, נקבעו תנאי שחרור שכללו הפקדה במזומן על סך 15,000 ש"ח וכן ערבות צד ג'.

הערר שלפניי מכוון נגד גובה ההפקדה. הסניגור טען כי המדובר בקטין בן 17, שמשפחתו אינה יכולה לעמוד בסכום ההפקדה שנקבע. הסניגור טען כי משמעותה של הפקדה זו הינה הותרתו של העורר במעצר. הסניגור טען כי יש להפחית את סכום ההפקדה באופן משמעותי, ולכל היותר לדרוש ערבים נוספים על מנת שאלה יבטיחו את התייצבותו של העורר לדיונים.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר. לטענתה, ההחלטה הינה מאוזנת, ונבעה אך ורק מקשיים ראייתיים מינוריים. התביעה הוסיפה כי לא הוצגה כל ראיה באשר למצב הכלכלי ולהעדר יכולה של משפחת העורר לגייס את סכום הערובה הנדרש, ואין להסתמך על טענות כלליות של ההגנה שאינן מגובות במסמכים כלשהם או בתצהיר מתאים.

דיון והכרעה

כאמור, נקודת המוצא הינה כי קיימת תשתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים לעורר, אם כי מוסכם כי תשתית זו אינה מלאה, או לכל הפחות קיים בה פגם מסוים המפחית במעט ממשקלה. הפחתה זו הצדיקה את ההחלטה על עצם השחרור והנקיטה בחלופת מעצר.

ודוק: המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים וברגיל, וחרף גילו הצעיר יחסית, היה מקום למעצרו עד תום ההליכים ללא חלופה. משנקבעה החלופה, נטען בידי ההגנה כי חלופה זו פירושה הותרתו של העורר במעצר, שכן אין הוא יכול לעמוד בתנאי השחרור.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הטענות של ההגנה על מצבה הכלכלי של משפחת העורר אינן מבוססות. המסמך היחידי שהוצג מתייחס להיותה של המשפחה "מקרה סוציאלי" אולם לא ברור על איזה רקע. לא נטען בשום שלב מהן הכנסותיה של המשפחה ועל כן לא ניתן לקבל טענה בעלמא כי המשפחה יכולה להפקיד רק 2,000 ש"ח.

מטרתה של הערובה במקרה זה הינה הן הבטחת התייצבותו של העורר להמשך משפטו, והן על מנת למנוע את המשך המסוכנות. בבש"פ 7560/95 הרוש נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4), 13 ,עמ' 15 נקבע כדלקמן:

"אומנם, בעקרון, ראוי שייקבעו על ידי בית המשפט תנאי שחרור שהנאשם יכול לעמוד בהם, אולם אלה לא יבואו על חשבון השגת תכלית המעצר על ידי החלופה. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יכול ויניעו אותו לוותר על הפקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין.

13. השאלה איננה שאלה של הפלייה בין שווים ואי שוויון בין עשיר לעני, השאלה היא, האם פקדון בסכום קטן מזה שנקבע, ישיג את תכלית המעצר אם לאו. יתכן וכתוצאה מפקדון גבוה ישתחרר ממעצר זה שימציא את הפקדון שהושת עליו וישאר במעצר זה שלא ימציאנו, אלא שבכך לא נוצרה על ידי בית המשפט אפליה ואי שוויון, שכן, בית המשפט יחליט בכל מקרה לגופה של החלופה ההולמת את העבירה ונסיבותיה ואת העבריין ונסיבותיו ותבחר בזו שתפגע פחות בחרותו של הנאשם ובלבד שתבטיח את תכלית המעצר. אם כך החליט והחלופה אכן הולמת, הרי מי שאינו עומד בה, דינו מעצר"

במקרה זה נקבעו תנאי שחרור שנראו לבית המשפט הולמים. על פניו אינני מוצא בהם פסול. תנאים אלה הינם ראויים בהתחשב בתכלית הנדרשת במקרה זה, וכאמור, המדובר במי שאם תוכח אשמתו, הרי נטל חלק באופן שיטתי בפעילות היוצרת סיכון לגופם של בני אדם והינו צפוי לעונש לא מבוטל. נדרש כי תנאי הערובה שנקבעו יבטיחו את התייצבותו להמשך משפטו, בייחוד בשל קשיי האכיפה הלא מבוטלים הקיימים באזור. המדובר בתכלית ראויה והסכום שנקבע כערובה נועד להגשמת תכלית זו. יתר על כן, לא הוצג ולא הוכח בשום דרך כי העורר אינו יכול לעמוד בתנאים אלה, ועל כן אין הצדקה להיעתר לערר.

בנסיבות העניין, הערר נדחה.

למען הסר ספק, מן הראוי להמשיך ולקיים דיוני בדיקת ערבות ולבחון את עניינו של העורר פעמים נוספות, במידה ולא יעמוד בתנאי השחרור שנקבעו.

ניתנה היום, 9 בספטמבר 2012, כ"ב באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: